פעם הייתי קורא פרוטוקול של החלטת וועדה כשהייתי מחפש דיון ספציפי. ובכל רפרוף בפרוטוקול הייתי נתקל בנושא מעניין אחר, גם כשלא אותו חיפשתי. ואמרתי לעצמי- בטוח זה יעניין גם אחרים.
אז הנה נתקלתי בעוד נושא מעניין, מהדיון האחרון:
ברח' בן יהודה הוגשה בקשה לחיזוק ותוספת בניה במבנה קיים. הבקשה כללה תוספת קומות, ממ"דים ואפילו הקלות לשימוש חורג למסחר ומגורים. המלצת מהנדס הרישוי הייתה לאשר את הבקשה בתנאים. אבל הדיון בוועדה עסק בנושא אחר ושולי כביכול- הבקשה להשתתפות בקרן חניה לפי תקן.
קרן חניה, הידועה יותר כ"כופר חניה", היא תשלום לעירייה עבור מקומות חניה שנדרשים לפי תקן אך לא ניתן ליישם אותם פיזית במגרש. בפרויקט של חיזוק ותוספת בניה לדוגמא, עלויות של חפירה והתקנת מתקן חניה אוטומטי מתחת לבנין קיים – עלולה להפיל (כלכלית, כן?) את הפרויקט. אז הפתרון הפשוט, שגם העירייה אוהבת, הוא לקבל תשלום עבור כל חניה שלא מבצעים ולהשקיע אותו בהקמת חניון ציבורי.
ברחוב בן יהודה תעבור מתישהו בעתיד הרכבת הקלה, בקו הסגול. מתוואי זה, לא תהיה גישה וכניסה לחניה במגרשים הצמודים.
אז השאלה שעלתה בדיון היא- אם הרכבת הקלה היא זו שחוסמת את הגישה ולא מאפשרת הקמת חניונים- למה יזם צריך לשלם קרן חניה? הרי בכל מקרה הוא לא יוכל לספק פתרונות חניה לפי תקן.
התשובה נמצאה בנספח התנועה של תת"ל 70א, בו מוצג מיקום המסילה, המזגזג בין הגדות. ומסמך מדיניות מחודש פברואר האחרון קובע שבצד בו עוברת הרכבת הקלה ואין גישה- לא יגבו קרן חניה.
לאחר בדיקה קצרה, נמצא שבקטע רחוב זה, המסילה עוברת בצמוד לגדה המזרחית של בן יהודה. והמגרש שלנו- נמצא בגדה המערבית. כך שאם היו מציעים פתרון חניה פיזי במגרש- לא הייתה מניעה לאשר אותו. או לפחות לא בגלל הרק"ל.
ועוד משהו מעניין -
1. אפשר לקזז את התשלום לקרן החניה מול היטל השבחה.
2. החוק קובע שהחניון הציבורי יוקם תוך 10 שנים מיום קבלת ההיתר ובמידה וזה לא קרה- בעל ההיתר יכול לדרוש את כספו חזרה.
וזה למדתי מידידי עו"ד צבי שפרינגר, שטיפל במקרה כזה, שגם הסביר על המקור החוקי להסדרת קרן החניה (שזה פחות מעניין)
ירושלים, צעד אחד מאחורייך.
Comentarios