בדיון בהול, בעקבות פניית בית המשפט העליון, נדחתה התנגדות ואושרה בקשת השינויים למחסן 2 בנמל יפו
לאחר קריאת הפרוטוקול האחרון לא הייתה לי שום התלבטות באיזו החלטה אבחר לשתף השבוע. זו בחירה מעניינת, שונה, עם דיון מורכב, עם דעות רבות שבסופה החלטה די פשוטה. זה גם היה הדיון היחידי באותה ישיבת ועדה, מה שהפך את ההתלבטות לממש קלה.
רוב האנשים מכירים את תכנית השימור של ת"א אבל חוץ ממנה יש לא מעט תכניות, בעיקר בדרום העיר וביפו הכוללות מבנים לשימור. אחת מהן היא התכנית לנמל יפו. בנמל ישנם כמה האנגרים שהשימור שלהם שונה מרוב המבנים לשימור שאנו מכירים מבטון ומאבן, כי הם בנויים מקונסטרוקציית פלדה וקירות מחומרים קלים. מטבע הדברים, קונסטרוקציית פלדה ולחות ומליחות מהים לא עובדים טוב יחד, והתב"ע לקחה זאת בחשבון ואפשרה לשחזר חלקים מהמבנה, מה שרוב תכניות השימור לא מאפשרות.
היתר הבניה שיצא למחסן מספר 2 ב-2019 דיבר על שיקום ושיפוץ המחסן, פרוק הגג וקירות החוץ ובנייתם מחדש תוך שמירה על שלד הבנין. עוד הוא כלל תוספת שטחים בתחום מעטפת הבנין, תוספת גשר המחבר למחסן מספר 3 ומדרגות חיצוניות. ההיתר לא כלל הקלות ולכן אושר בישיבת רשות רישוי ולא בישיבת ועדה.
חברת אתרים יצאה לביצוע לפני כשנה ובמהלך הבניה הקונסטרוקטור קבע שהמסבכים (קורות הפלדה של הגג לצורך העניין) הקיימים חלודים ומסוכנים והמליץ להחליפם במסבכים זהים. כמעט. כי קורות פלדה כמו של פעם כבר לא מייצרים היום בסטנדרט והקורות שהכי דומות הן 2 סמ יותר גדולות. למחלקת השימור זה לא ממש הפריע והיא אישרה זאת.
במהלך הביצוע וכנגד מה שנראה כעבודות הריסה נרחבות של המחסן, פנה אחד השכנים לעירייה בטענה שהם לא עובדים לפי היתר ולאחר שתשובת העירייה לא סיפקה אותו הוא הגיש עתירה מנהלית, בה טען שהעבודות המתבצעות בשטח חורגות מההיתר וההיתר שיצא הוא בכלל בניגוד לתב"ע. הוא גם ביקש לעצור את כל העבודות בשטח אבל בית המשפט בהחלטת ביניים דחה את הבקשה הזו.
המתנגד ערער לבית המשפט העליון והשופט פנה לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית וביקש את תגובתם. להפתעת כולם, בנקודה הזאת היה טוויסט, והוועדה המחוזית הגיבה כי היתר הבניה אכן לא תואם לתב"ע החלה, שאושרו יותר שטחי בניה מהמותר, שיש חריגות בנפחים ושהעבודות המבוצעות הן אכן בחריגה מהיתר.
בעקבות תשובת המחוזית התקיימה פגישה בהולה בינה לבין העירייה (פרונטלית!), שם ניסו להבהיר את העניינים. מהנדס העיר טען שעמדת הוועדה המחוזית משוללת כל יסוד ודיווח שבסיום הפגישה היא "לקחה צעד או 2 צעדים אחורה". מה שכן, המחוזית ביקשה שהבקשה תגיע לדיון למקומית.
העירייה מצדה, הנחתה את עורכי הבקשה כבר לפני כמה חודשים להגיש תכנית שינויים שבה יצויין במפורש "החלפה ושחזור" לחלקי המבנה. אבל המתנגד כבר התלבש על תגובתה הראשונית של הוועדה המחוזית, הגיש התנגדות לבקשת השינויים וטען שכל המהלך נועד להכשיר בניה לא חוקית בדיעבד, שההליך המזורז לא תקין כי יש לפרסם הקלה ובכלל כל חריגות הבניה לא תואמות תב"ע ויש להכין תב"ע חדשה.
בעקבות הדברים הוועדה התכנסה לישיבת רישוי נקודתית מיוחדת, כדי לדון בהתנגדות ובבקשת השינויים,
מהנדס העיר נתן לחברי הוועדה את הרקע והבהיר שהיו מגיעים לדון בבקשה בכל מקרה בהמשך אבל בגלל הלחץ המשפטי הדיון הוקדם.
הצוות המקצועי הסביר שהבקשה מתאימה את עצמה לעבודות שנעשו בשטח (בדיעבד מה שקוראים אצלנו), ושאמנם ההיתר המקורי לא ציין במפורש "שחזור" אבל כן כלל אפשרות למהנדס העיר לאשר שינויים. כדי להסביר מהו שחזור לעומת שימור, נתנו כדוגמא את כנסיית נוטרדאם שחלקה העליון נשרף לגמרי ולא נשאר מה לשמר בו, או את הבית הלבן שהוא למעשה העתק של המבנה המקורי.
בקשר לחריגות, הובאה פרשנות לתב"ע, שאומרת שהוועדה יכולה לאשר אלמנטים מינוריים לצורך הנגשה או בטיחות- ושזו בדיוק מטרת הגשר והמדרגות החיצוניות. ובשורה התחתונה- הכל תקין.
לאחר שהוצגו כל הצדדים, נטענו כל הטענות, נענו כל השאלות ודעתה של הוועדה נחה - אושרה הבקשה. ועל הדרך גם הוחלט להמשיך ולדון בסידורי התנועה, כי נספח התנועה של התב"ע גובש לפני 16 שנה ולא בהכרח מתאים לימינו.
אז למדנו מהו שחזור, כמה יש להיזהר עם שימור, ושההבדל הדק ביניהם לא תמיד ברור.
ושגם המחוזית צריכה לפעמים ניעור.
ואם אהבתם, שתפו את הסיפור.
סופ"ש מצויין שיהיה
התפתחות מעניינת מ-18.4.21 - פה בכלכליסט